5
7 חוות דעת
 
 
 
 
 
קופצ'יק ברכה פסיכולוגית קלינית,מומחית בכירה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


טיפול משפחתי
משפחה הינה המסגרת בה אנו גדלים, מתפתחים ושואבים ממנה כוחות ותמיכה רגשית, לומדים ומזדהים עם מודלים הוריים לעיצוב הזהות ולומדים אינטימיות . אבל לעתים יש משברים כי לא כל הצרכים מסופקים או שהקונפליקטים בין האינדיבידואל לצרכים לקבוצה מתנגשים וההורים חסרי כלים להתמודד. מי אמר שלהיות הורה זה קל?!
האם מוכר לכם המתבגר במשפחה "המורד" שלא מקבל יותר את הגבולות שעד כה נראו לו?. או הילד החכם שאינו מצליח ללמוד בבית הספר והופך לילד "הבעייתי"?.כל ילד יחפש "נישה" עבורו שונה מהמקום ה"תפוס" ע"י אחיו כדי לזכות בזהות משלו. אך לעתים יהיה שבוי בתפקיד שלקח ולא יתפתח כראוי. האכזבה של ההורים גודלת והתסכול של הילד גם כן.
המשפחה עוברת לעתים משברים סביב פרידה, שינויים במגורים, מחלה או לידה של ילד חדש. האיזון מופר ומתקשים להתגבר....
מילת המפתח בעיניי היא "תקשרת פתוחה" ובעיקר לא להימנע מלדבר על הקשיים ובטח לא "לטאטא אותם מתחת לשטיח". אם מזהים דפוסים של שתיקה, כעס והתפרצויות, או שפשוט אין זמן להקשיב ולדבר, כדאי להיעזר בטיפול משפחתי או זוגי.
בטיפול משפחתי אפשר יהיה ללמוד לתקשר בצורה שונה ובריאה וכן להעלות למודעות את "התפקידים" שכל אחד לקח על עצמו וללמוד להיות אמיתיים יותר. כך המשפחה תוכל ליצור סדר ואווירה אחרים שיעזרו לה "לזוז" קדימה ולהתפתח.


טיפול בילדים
נהוג לחשוב שהילדות היא תקופה קלה, מאושרת ונטולת בעיות. הסתכלות זאת היא לא תמיד נכונה, ושייכת יותר לאגדות. הילד הוא קטן, תלוי בהוריו וחש לעתים חסר אונים. כך, למשל, הוא מתקשה להביע רגשות של כעס כלפי ההורים כי פוחד מעונש או שהוא מתבודד מחברים שמציקים לו, כיוון שאינו יכול להתמודד בכוחות עצמו.

הוא גם מתקשה להסביר מילולית את מצוקותיו, והקונפליקטים שלו מתבטאים באמצעות סימפטומים או בעיות התנהגות, כגון: פחדים, התנהגות מרדנית, קושי חברתי, אי שליטה בסוגרים ועוד. הכאב של ההורה הוא אינסופי, כי הוא חש שנכשל בתפקידו ולבו מתמלא ברגשות של כעס, אשמה וחוסר האונים.

תפקיד המטפל הוא לנסות להכיל את המצוקה של הילד, לפרש את הסימפטומים, לשקף התנהגות לא רצויה ולעזור לילד לעבד את התכנים שבשורש הסימפטום. במקביל המטפל מנסה להכיל את הכאב של ההורים, עוזר להם להבין טוב יותר את הנפש של ילדם, ומעודד שינוי בגישה שלהם כלפי עצמם וכלפי הילד עם העלאה של הדימוי העצמי של הילד ושלהם כהורים.

הטיפול נעשה באמצעות משחק, ציור ואומנות בנוסף ל"שיחות", במידת האפשר, לפי גיל הילד. הילד מקבל מקום וזמן משלו והמטפל המבוגר הקשוב רק לו, מאפשר לו לעשות "תיקון" של היחס שלו להוריו, לעצמו ולחבריו. בחדר ישנם משחקים וכלים לציור ולאומנות, אשר מאפשרים לילד מעין "מרחב מעבר" בין עולם המציאות לעולם הפנטזיות והאפשרות לעבד את קשייו. כך, למשל, אם הוא משחק בבובות, הוא יכול להשליך עליהן את הפחדים שלו ולהציע פתרונות חדשים. למשל, אם הוא משחק ברובה, הוא יכול לדמות "שהוא מפחיד את האחרים" ולצאת מהעמדה בה הוא מפחד.

המשחק הוא המקביל לחלום או למילים אצל המבוגר, ולמטפל מתאפשר לפרש לילד את המשמעות של תוכן המשחק שלו, כך שהילד מודע ושולט יותר בהם.