5
7 חוות דעת
 
 
 
 
 
קופצ'יק ברכה פסיכולוגית קלינית,מומחית בכירה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

סוגי הטיפולים

 
 
בחירת השיטה תלויה בידע שלי בשיטות השונות, בבעיה בגינה פונים, במוטיבציה להשתנות, בכוחותיו של המטופל, בדרישות המציאות (כגון הזמן לרשותו) ועוד. אני משתדלת להיות יצירתית וגמישה ולהסתכל על כל צורכי המטופל, כך שלעתים אבחר בשילוב שיטות כדי לטפל בבעיה מזוויות שונות. למעשה, לעתים מטשטשים ההבדלים בין השיטות והן משולבות זו בזו.
 

שיטות הטיפול שלי

 

הגישה הפסיכו-דינמית

 
גישה זאת היא הבסיס לכל עבודתי, גם אם אני מיישמת שיטות אחרות מפאת העומק שלה. היא מתבססת על הבנה עמוקה של הנפש, של החלקים הלא מודעים, המודחקים כדי לא לדעת בכאב, אך במחיר של חוסר שליטה על תכנים אלו וחבלה בסיכוי לחיים יותר מאושרים. היא פותחה על-ידי פרויד ושונתה מאוחר יותר על-ידי זרמים הומניסטיים, ששמים דגש על הקשר האותנטי בין מטפל למטופל. בבסיסה היא גורסת שתת המודע, התכנים הפנימיים וכן העבר עם זיכרונות וחוויות הראשוניות של הילדות, מעצבים את האישיות ואת ההתנהגות ומשפיעים על החיים הבוגרים.

לא בהכרח צריכים לחפש את מקור הבעיה בעבר, ולעתים מספיק טיפול תמיכתי בהווה. יחד עם זאת, לעתים קרובות משבר בחיים כגון אובדן, טראומה, שינוי משמעותי בחיים, מציפים את הכאב המודחק מן העבר, גורמים לחרדה ולתחושת אובדן שליטה בתכנים הלא מובנים, ואין מנוס מלנגוע בכאב, ולעבד אותו כדי להתקדם בהווה.

הטיפול הוא שיחתי והמטופל, אשר נמצא באווירה בטוחה ותומכת, יכול להעלות זיכרונות, חלומות ומה שקשור לכאב, ובעזרת המטפל להרגיע, להשתחרר מן העבר ולהתרפא. בגישה זאת עובדים עם זיכרונות, קישורים מילוליים לא מודעים, פענוח חלומות וגם דרך מושג "הטרנספרנס".

זהו תהליך לא מודע של "העברה" של המטופל על המטפל, רגשות ודפוס יחסים שהיו למטופל עם דמויות משמעותיות מן העבר. זהו כלי שעוזר למטפל להבין "בכאן ובעכשיו" את היחס הפגוע או הכואב, שהמטופל מביא.

תגובת המטפל למטופל נקראת "קאונטר-טרנספרנס" וכוללת את התגובה שמתעוררת בעקבות ההעברה של המטופל, וכן תכנים מהעולם הרגשי של המטפל. חשוב שהמטפל ידע להפריד בין מה ששייך לתגובה למטופל ומה שייך לעולמו האישי של המטפל כדי לשמור על המטופל. זה מראה כמה הטיפול הזה מורכב ועדין ודורש את הזמן שלו. הזרמים הפסיכו-דינמיים המודרניים, בעיקר זה של "יחסי אובייקט", שמים במרכז את הקשר האותנטי, החוויתי והרגשי בין המטפל למטופל.
 

הגישה ההתנהגותית-קוגנטיבית

 
הגישה מתאימה לטיפול בסימפטומים ופחות בשורש של הבעיה. שיטה זו מתאימה כשיש סימפטומים שמשתקים את המטופל, כגון: פוביות, כפייתיות ודיכאון, וכאשר המוטיבציה של המטופל היא בעיקר להיפטר מהסימפטום ולחזור לתפקד.

הגישה הזאת טוענת שעל המטופל לעבור תהליך למידה של תגובות חדשות לגירויים שמעוררים חרדה או תגובות לא מתאימות. נעזרים בטכניקות שמיועדות להפחית את תגובת החרדה וללמוד להחליף מחשבות שליליות במחשבות חיוביות. עושים זאת באמצעות הרפיה ונשימות, יוגה, דמיון מודרך, מוזיקה ואף היפנוזה, איתור המחשבות השליליות ולמידת מחשבות חיוביות במקומן.
 

שיטת EMDR

 
השיטה פותחה כטיפול בפוסט-טראומה. מתבססת על מחקרים על השלבים של החלום אשר באחד מהם קיימות "תנועות עיניים" (שלב REM) שמעידות על התרחשות עיבוד החלום במוח: המטפל מבקש מהמטופל לעשות תנועות עיניים לפי הדרכת המטפל ומאמינים שהן מזרזות את עיבוד הטראומה המאוחסנת במוח ועוזרת ל"קשרים העצביים" הנלווים להשתחרר. בטיפול משלבים שיחות על המחשבות והרגשות הטראומטיים שמתעוררים בזמן עבודת העיניים.
 

טיפול בילדים

 
נהוג לחשוב שהילדות היא תקופה קלה, מאושרת ונטולת בעיות. הסתכלות זאת היא לא תמיד נכונה, ושייכת יותר לאגדות. הילד הוא קטן, תלוי בהוריו וחש לעתים חסר אונים. כך, למשל, הוא מתקשה להביע רגשות של כעס כלפי ההורים כי פוחד מעונש או שהוא מתבודד מחברים שמציקים לו, כיוון שאינו יכול להתמודד בכוחות עצמו.

הוא גם מתקשה להסביר מילולית את מצוקותיו, והקונפליקטים שלו מתבטאים באמצעות סימפטומים או בעיות התנהגות, כגון: פחדים, התנהגות מרדנית, קושי חברתי, אי שליטה בסוגרים ועוד. הכאב של ההורה הוא אינסופי, כי הוא חש שנכשל בתפקידו ולבו מתמלא ברגשות של כעס, אשמה וחוסר האונים.

תפקיד המטפל הוא לנסות להכיל את המצוקה של הילד, לפרש את הסימפטומים, לשקף התנהגות לא רצויה ולעזור לילד לעבד את התכנים שבשורש הסימפטום. במקביל המטפל מנסה להכיל את הכאב של ההורים, עוזר להם להבין טוב יותר את הנפש של ילדם, ומעודד שינוי בגישה שלהם כלפי עצמם וכלפי הילד עם העלאה של הדימוי העצמי של הילד ושלהם כהורים.

הטיפול נעשה באמצעות משחק, ציור ואומנות בנוסף ל"שיחות", במידת האפשר, לפי גיל הילד. הילד מקבל מקום וזמן משלו והמטפל המבוגר הקשוב רק לו, מאפשר לו לעשות "תיקון" של היחס שלו להוריו, לעצמו ולחבריו. בחדר ישנם משחקים וכלים לציור ולאומנות, אשר מאפשרים לילד מעין "מרחב מעבר" בין עולם המציאות לעולם הפנטזיות והאפשרות לעבד את קשייו. כך, למשל, אם הוא משחק בבובות, הוא יכול להשליך עליהן את הפחדים שלו ולהציע פתרונות חדשים. למשל, אם הוא משחק ברובה, הוא יכול לדמות "שהוא מפחיד את האחרים" ולצאת מהעמדה בה הוא מפחד.

המשחק הוא המקביל לחלום או למילים אצל המבוגר, ולמטפל מתאפשר לפרש לילד את המשמעות של תוכן המשחק שלו, כך שהילד מודע ושולט יותר בהם.
 

טיפול זוגי

 
זוגות פונים לטיפול בדרך כלל עקב משבר בתקשורת ביניהם על רקע שינויים חשובים במשפחה כמו הולדת ילד, משבר אמון, מאבקי כוחות, קשיים כלכליים, קונפליקט נאמנות בין משפחת המקור שמשפיעות על הזוגיות החדשה.

המשבר גורם לבני הזוג להתרחק אחד מהשני, לצבור כעסים, לנקוט בהאשמות הדדיות, רגשות של תסכול, פגיעות ועצב מה שמאיים על שלמות המשפחה.

הטיפול הזוגי מתבסס על הבנה של הקונפליקטים הזוגיים והאינדיבידואליים של כל בן זוג, ועל עבודה מתמדת על שיפור דרכי התקשורת. הטיפול משלב שיחות עם טכניקות אחרות כגון גשטאלט, אימגו ותרגול של הנלמד בין פגישה לפגישה. בני הזוג לומדים להחליף את דפוסי התקשרת הלא מועילים ביניהם בדפוסים פתוחים ומועילים יותר.

אחת המטרות החשובות היא לעזור לכל בן זוג "לקחת בעלות" על החלקים האישיותיים והתנהגותיים שלו במקום להשליך אותם על בו זוג השני. במילים אחרות, פחות להאשים את הצד השני, ויותר ללמוד "להסתכל פנימה" ולשנות דפוסים אישיים, שיש לנו שליטה עליהם.

הטיפול מקנה לבני הזוג מרחב בטוח ומוגן, שבו הם יכולים להביע את רגשותיהם, מבלי לחשוש שזה יהרוס את התא המשפחתי. כך יכולה להתפתח למידה של הקשבה הדדית, ובהמשך בניית האמון מחדש. הפגישות יכולות להתקיים לפי הצורך, כפגישות משותפות ולעתים כפגישות אינדיבידואליות עם כל אחד מבני הזוג.